Beitsah
Daf 22a
משנה: הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. הַגַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. וְהַשַּׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
Traduction
Pour le charbon (objet matériel), on se règle d’après le possesseur; mais on ne tient pas compte de la flamme (de ce qu’on a allumé la lumière chez un voisin). Prendre un charbon de ce qui est sacré constitue une prévarication; il est interdit aussi de profiter d’une flamme de telle provenance, mais ce n’est pas une prévarication (entraînant une pénalité, en cas de fait accompli). (117)La Guemara de ce est déjà traduite au (Berakhot 8, 7).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הגחלת כרגלי הבעלים. שיש בה ממשות:
והשלהבת. כגון שהדליק הנר בשלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין שאין בו ממש והוא כבכל מקום:
הגחלת של הקדש מועלין בה. הנהנה ממנה מביא אשם מעילות:
ושלהבת לא נהנין. בהן לכתחלה מדרבנן ואם נהנה לא מועלין אינו חייב קרבן מעילה דלית לה מששא:
משנה: בּוֹר שֶׁל יָחִיד כְּרַגְלֵי יָחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי הָעִיר כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא:
Traduction
Du puits d’un particulier, on ne peut emporter l’eau que dans les limites du propriétaire particulier; pour le puits de tous les habitants d’une ville, on se dirigera d’après l’ensemble des habitants; enfin pour les puits creusés en faveur de ceux qui reviennent de Babylone, on se dirigera d’après la limite de celui qui puise l’eau.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בור של יחיד כרגלי יחיד. אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור:
כרגלי אנשי אותה העיר. אלפים אמה לכל רוח:
ושל עולי בבל. שהוא עשוי לעוברי דרכים באמצע הדרך ובני הגולה עשאום לשתות בעלותם לרגל והן מסורים לכל כרגלי הממלא מהם שכל מי שמילא מהן מוליכן למקום שהוא מהלך:
משנה: מִי שֶׁהָיוּ פֵירוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת וְעֵירְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ חָעִיר לָבוֹא אֶצְלוֹ לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּירוֹתָיו. וְאִם עֵירֵב הוּא הֲרֵי פֵרוֹתָיו כָּמוֹהוּ׃
Traduction
Si l’on a déposé ses fruits chez un habitant d’une autre ville que la sienne, bien que ce dernier ait posé un ‘eruv (jonction des distances) pour venir chez ce propriétaire, il ne pourra pas lui apporter de ses fruits; ceux-ci ne peuvent être apportés qu’au cas où le propriétaire même a posé l’éroub de jonction.
Pnei Moshe non traduit
מי שהיו פירותיו בעיר אחרת. מופקדין אצל אחד מהן:
לא יביאו לו מפירותיו. מפני שפירותיו כמוהו ואע''פ שהן ביד אלו שעירבו לבא אצלו ודוקא כשייחד להם קרן זוית או פירותיו כמוהו אבל אם לא ייחד להן הרי הן כרגלי זה שהן מופקדין אצלו:
הלכה: חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בַגַּחֶלֶת. וַחֲמִשָּׁה בַשַּׁלְהֶבֶת. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ. וְהַשַּׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. הַגַּחֶלֶת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה. וְהַשַּׁלְהֶבֶת מוּתֶּרֶת. הַמּוּדָּר הֲנָייָהַ מֵחֲיבֵרוֹ אָסוּר בְּגַחַלְּתּוֹ וּמוּתָּר בְּשַׁלְהֶבָתוֹ. הַמּוֹצִיא אֶת הַגַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים חַייָב וְהַשַּׁלְהֶבֶת פָּטוּר. וּמְבָֽרְכִין עַל הַשַּׁלְהֶבֶת וְאֵיה מְבָֽרְכִין עַל הַגַּחֶלֶת. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. אִם הָיוּ הַגְּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת מְבָֽרְכִין. רִבִּי יוֹחָנָן דְּקַרְצִיּוֹן בְּשֵׁם רִבִּי נָחוּם בֵּירִבִּי סִימַאי. וּבִלְבָד בְּנִקְטֶפֶת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' חמשה דברים נאמרו בגחלת. תוספתא היא בפ''ד והובאה לעיל בפ''ח דברכות בהלכה ו':
ואין מברכין על הגחלת. שאינו נהנה לאורה:
אם היו הגחלים לוחשות. בוערות הרבה וכדמפרש ר' יוחנן ובלבד בנקטפת שהאש מהגחלים לוחשות נקטפת מעט למעלה ושיעורו אם מכניס הקיסם ביניהם דולק הוא מאליו:
הלכה: [בְּאֵר] שֶׁבֵּין שְׁנֵי תְחוּמִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עוֹשִׂין לָהּ מְחִיצָה שֵׁלְבַּרְזֶל. רִבִּי יוֹסֶי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. אֲפִילוּ מְחִיצָה שֶׁלְקָנִים. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ [הַמַּיִם] נִמְשָׁכִין לְכָאן וּלְכָאן. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הֶחֱמִירוּ בְדִבְרֵיהֶן יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְלֹא מִין בְּמִינוֹ הוּא. אֶלָּא הֶחֱמִירוּ בְדִבְרֵיהֶן כְדִבְרֵי תּוֹרָה.
Traduction
Lorsqu’un puits se trouve juste au point d’intersection de 2 limites shabatiques (118)B., Eruvin 48a., il faut, selon R. Yohanan, le couper au milieu par une barre de séparation en fer (afin d’éviter la jonction des eaux et d’avoir à s’en priver); selon R. Yossé b. Hanina, même une clôture de joncs suffit (malgré la jonction de l’eau en bas), pourvu qu’en haut les eaux n’aillent pas de côté et d’autre. Les rabbins ont été plus sévères, observe R. Judan, pour leurs propres prescriptions (les limites shabatiques) que pour les questions légales. Mais, objecta R. Hanina, n’y a-t-il pas un avis qui s’oppose à l’annulation d’un objet dans sa propre espèce? (N’en est-il pas de même pour l’eau?) Il faut donc dire qu’ils ont été aussi sévères pour leurs propres décisions que pour celle de la loi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עושין לה מחיצה של ברזל. להפסיק בין חלק בעלי תחום זה לבין חלק בני תחום זה שלא יתערבו המים מתחום לתחום ולא יוכלו לשאוב ממנו בי''ט:
אפי' מחיצה של קנים. סגי אעפ''י שמלמטה מתערבין המים ובלבד שלא יהו המים מלמעלה נמשכין לכאן ולכאן להדיא:
החמירו בדבריהן. שהתחומין מדבריהן והחמירו בהן לעשות היכר שלא יתערבו מים מזה לזה:
ולא מין במינן הוא. ואמאי קאמרת יותר מדברי תורה הלא אף בדברי תורה כך הוא למ''ד מין במינו לא בטל אלא אימא החמירו בדבריהם כדברי תורה:
הָדָא אָֽמְרָה. הַמּוֹצֵא כְּלִי בַדֶּרֶךְ הֲרֵי זֶה כְרַגְלֵי הַמּוֹצֵא.
Traduction
De l’eau des puits creusés à l’usage des revenants de Babylone, chacun peut en emporter. Cela prouve qu’en trouvant en route un objet abandonné, on se dirigera pour le transport d’après celui qui l’a trouvé.
Pnei Moshe non traduit
הדא אמרה. מדקתני ושל עולי בבל כרגלי הממלא הואיל והן מופקרין לכל אדם ש''מ המוצא כלי בדרך בי''ט הרי זה כרגלי המוצא משום דהפקר הוא ועכשיו הוא זוכה בו והרי זה כרגליו ולאפוקי ממ''ד חפצי הפקר קונין שביתה במקומן הן:
רִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶו מַמָּשׁ׃ מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. 22a חַמִּים. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. הֲרֵי יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִבְלְעִין בָּעִיסָּה. הֲרֵי אֵינָן נִבְלְעִין בַּתַּבְשִׂיל.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר' יהודה פוטר במים וכו'. ניכר החסרון בכאן שחסר העתקת התוספתא והכי גריס בתוספתא פ''ד ר' יהודה פוטר במים מפני שנבלעין בעיסה. ועלה הוא דשייך להא דקאמר מה נפק מביניהן. כלומר אם כטעמא דבמתני' או כטעמא דגריס בתוספתא וקאמר הש''ס המים עצמן ביניהן והיינו המים בתבשיל בקדירה ולא בעיסה וכדמסיק ואזיל:
מ''ד מפני שאין בהן ממש הרי אין בהן ממש. כצ''ל. שאף שהמים נראין בתבשיל שאינו עבה מ''מ אין שום ממשות בהן אבל למ''ד דזהו הטעם דר' יהודה מפני שהן נבלעין בעיסה הרי אינן נבלעין הן בתבשיל וא''כ להאי טעמא מודה ר' יהודה להת''ק בששאלה מחברתה מים לתבשיל שהולכין אחר רגלי שתיהן:
Beitsah
Daf 22b
משנה: מִי שֶׁזִּימֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִין לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדְם מָנוֹת אֶלָּא אִם כֵּן זִיכָּה לָהֶן אֶחָד בְּמָנוֹתֵיהֶן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּייְתוֹת. אֵלּוּ הֵן הַבַּייְתוֹת הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת הַלָּנוֹת בָּאֶפֶר:
Traduction
Si l’on a invité à sa table des étrangers (venus d’une ville lointaine), ils ne pourront pas emporter chez eux des présents faits par le maître de maison, à moins que celui-ci leur ait fait d’avance, dès la veille de la fête, prendre possession de ces objets (en les remettant à autrui pour eux). On ne devra pas ce jour abreuver, puis égorger les animaux domestiques vivant au dehors; mais c’est permis pour ceux de l’intérieur. On désigne comme tels ceux qui passent la nuit en ville, et l’on nomme extérieurs ceux qui la passent dans la prairie.
Pnei Moshe non traduit
מי שזימן אצלו אורחים ביו''ט. לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם. לפי שכל הסעודה הכל כרגלי בעל הסעודה לא כרגלי האורחים:
אלא א''כ זיכה להן אחר וכו'. כלומר שזיכה להן בעל הסעודה ע''י במנות אלו מערב י''ט ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ולפלוני דזכין לאדם שלא בפניו:
אין משקין ושוחטין את המדבריות. לפי שמוקצה הם. ומילתא אגב אורחיה קמ''ל דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא שתהא נוחה להפשיטה. וכן ע''י השקאה נשמטו הסירכות החלושות מן הריאה:
הלנות באפר. באחו והוא חוץ לתחום דלאו דעתיה עלייהו:
הלכה: אֵילּוּ הֵן הַמִּדְבָּרִיּוֹת. אֵילּוּ שֶׁהֵן יוֹצְאוֹת בַּפֶּסַח וְנִכְנָסוֹת בַּרְבִיעָה. אֵילּוּ הֵן בַּייתוֹת. הַלָּנוֹת בָּעִיר. רִבִּי אוֹמֵר. אֵילּוּ וָאֵילּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ לִתְחוּם מִשֶׁחֲשֵׁיכָה מוּתָּרִין לִשְׁחוֹט. אֵילּוּ הֵן מִדְבָּרִיּוֹת. הַגְּדֵילוֹת בָּאֶפֶר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. הָדָא אָֽמְרָה. כְּלִי שֶׁבָּא מִחוּץ לִתְחוּם לִתְחוּם. מִשֶׁחֲשֵׁיכָה מוּתָּר לְטַלטְלוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וּבִלְבַד בְּאַרְבַּע אָמּוֹת. כְּהָדָא גַּמְלִייֵל זוּגָא אוֹקְרֶיהּ חַד סִירְקִיי כְּמֵהִין. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי מָנָא אֲמַר לֵיהּ. קַבְּלִין בְּגַב מַגֵּירֵיוֹן דִּידָךְ. וְאוֹכְלִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.
Traduction
On nomme ''animaux de l’extérieur'' ceux qui quittent l’étable à Pâques et n’y rentrent qu’aux pluies d’hiver. On nomme ''intérieurs'' ceux qui passent toutes les nuits en ville. Selon Rabbi, les uns ou les autres qui sont entrés dans la limite shabatique, même après la nuit, peuvent être égorgés; on appelle seulement ''extérieurs'' ceux qui grandissent à la prairie et y vivent toujours. Ceci prouve, dit R. Zeira, qu’un vase apporté du dehors de la limite shabatique, même après la nuit, pourra être touché. Cependant, dit R. Simon b. Carsena, au nom de R. Aha, on ne le déplacera pas au delà de 5 coudées. Il arriva à Gamliel Zouga, qu’un marchand arabe voulait honorer, de recevoir un don de champignons le jour de fête. Il consulta R. Mena à ce sujet (en raison de leur apport de loin), et ce rabbin lui permit de les accepter dans sa maison (non au dehors), en ayant soin de les manger dans l’espace de 4 coudées (non au-delà).
Pnei Moshe non traduit
אלו הן המדבריות וכו'. תוספתא היא בשלהי מכלתין:
אלו הן מדבריות הגדילות באפר. שחוץ לתחום לעולם. אע''פ שנכנסות לתחום בי''ט אין שוחטין אותן מפני שהן מוקצין:
הדא אמרה. מדברי רבי דקאמר דכל שאינו חוץ לתחום לעולם כאלו המדבריות אע''פ שבאו עכשיו מחוץ לתחום לתוך התחום בי''ט מותרים הם לשחוט ש''מ כלי הבא מחקי לתחום לתחום משחשיכה מותר לטלטלו וא''צ להמתין כלל:
ובלבד בארבע אמות. וחוץ לד' אמות לא יטלטלו:
אוקריה חד סרקיי. סוחר ערבי כיבדו ושלח לו כמהין ופטריות לדורון ובא ושאל לר' מנא אם מותר לקבלו הואיל ובא מחוץ לתחום היום וא''ל קבלין אותן מחמת שהוא שכן שלך ואוכלן בד' אמות:
סליק מס' ביצה
הלכה: רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. כְּרַגְלֵי הַמַּפְקִיד. וְחוֹרָנָה אָמַר. כְּרַגְלֵי מִי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ (הֵן) [כֵּן]. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עַל מָאן דְּאָמַר. כְּרַגְלֵי מִי שֶׁהֵן מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ הֵן. דְּתַנִּינָן. מִי שֶׁהָיוּ פֵירוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת וְעֵירְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לָבוֹא אֶצְלוֹ. לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּירוֹתָיו. אִין תִּימַר. כְּרַגְלֵי מִי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ הֵם. יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּירוֹתָיו. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה מַפְתֵּחַ בְּיַד הַבְּעָלִים. אוֹ שֶׁלֹּא מָֽסְרוּ לָהֶן רְשׁוּתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. 22b וֵיי דָא אֲמַר דָא. מִי שֶׁזִּימֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת אֶלָּא אִם כֵּן זִיכָּה לָהֶן אַחֵר בְּמָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. מִכֵּיוָן שֶׁזִּיכֶּה לָהֶן אַחֵר בְּמָנוֹתֵיהֶן לֹא כְרַגְלֵי מִי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ הֵן.
Traduction
Rav et Samuel discutent sur la question de domicile des fruits déposés au loin: d’après l’un, ils dépendent du propriétaire; d’après l’autre, ils dépendent du dépositaire. La Mishna s’oppose à ce dernier avis, puisqu’elle dit: Si l’on a déposé ses fruits chez un habitant d’une autre ville, celui-ci, bien qu’il ait posé un éroub, ne pourra pas apporter lesdits fruits chez la propriétaire. Or, s’ils dépendaient du dépositaire, cet apport serait-il permis? Même d’après cet avis, dit R. Judan, on peut justifier l’interdit, en supposant que la clef de la pièce contenant ces fruits est restée aux mains du propriétaire, ou que celui-ci n’a pas transmis au dépositaire dès la veille de la fête le droit d’en prendre. D’où donc sait-on d’après qui l’on doit se diriger? De ce qu’il est dit ensuite (§ 8): ''A ses invités étrangers (éloignés) on ne peut pas donner à emporter des dons, à moins de les leur avoir fait acquérir d’avance par autrui.'' Dès lors, ces dons sont pour ainsi dire en dépôt chez la propriétaire (or, la transmission serait sans effet pour le transport si le dépositaire l’emportait; c’est donc que la limite du propriétaire prévaut en ce cas).
Pnei Moshe non traduit
רב ושמואל. פליגי במפקיד פירות אצל חבירו אחרי רגלי מי הולכין:
מתניתא פליגא וכו'. וקשיא דאם תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו א''כ יביאו לו מפירותיו שהרי הם עירבו לבוא אצלו ואת אמרת דהולכין אחרי רגלי הנפקד:
תיפתר שהיה המפתח. מן החדר שמונחין שם הפירות ביד הבעלים או שלא מסרו להן הבעלים רשותו מבעוד יום וכגון שייחד להן רשות ואינן תחת רשות הנפקד ולפיכך הפירות ברשות הבעלים הן ולא ש''מ מהכא מידי לבעלמא:
ויי דא אמר. אלא מהיכא שמעינן דין זה אם כרגלי המפקיד או כרגלי מי שהן מופקדין אצלו:
דא. מכאן הוא דשמעינן מהסיפא מי שזימן אצלו וכו' והרי מכיון שזיכה להן מנותיהן ע''י אחר מערב י''ט לאו כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן שהרי זה כמו שהופקדו המנות שלו אצל הבעל הבית ואי אמרת אחרי רגלי הנפקד הולכין אמאי מהני בזיכה להן מעי''ט שיוכלו להוליך בידיהם המנות למקום שהן הולכין אלא ש''מ אחר רגלי המפקיד הולכין הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source